גזר דין בתיק ת"ד 3264-02-12

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעבירות של נהיגה במהירות שלא בהתאם לתנאי הדרך, נהיגה רשלנית, התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף, אי עצירת רכב במקום התאונה, אי מסירת פרטים לנפגע, הזזת רכב ממקום התאונה ואי הגשת עזרה.

בדיון אשר היה קבוע לשמיעת הראיות, הודיע הסניגור, כי הוא חוזר בו מכפירתו, כתב האישום תוקן במסגרת הסכמה עם המאשימה, והתיק נקבע היום לשמיעת טיעונים לעונש.

היום התייצב הנאשם, אישר את הודאת בא כוחו בעובדות כתב האישום, וזאת לאחר שגם ביהמ"ש מצא לנכון להבהיר לו היטב את עובדות כתב האישום המתוקן, ושמע מפיו את הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן. כמו כן, הובהר לו כי אין הסכמה לעניין העונש.

ב"כ המאשימה עותרת להטיל על הנאשם עונש פסילה ממושך, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי מרתיע וקנס מכביד, וזאת בשים לב לעבירות בהן הודה הנאשם.

מאידך, הסניגור עותר להקל בעונשו של הנאשם ולהימנע מהטלת מאסר על תנאי, וכן להקל ככל הניתן בעונש הפסילה בפועל. הסניגור המלומד הגיש לביהמ"ש טיעונים בכתב לעונש, למרות שלא ביקש את רשות של ביהמ"ש לכך. קיבלתי את הטיעונים בכתב. בטיעונים בכתב עומד הסניגור בפירוט רב על מה שהוא רואה כתרומתה הרבה של נהגת הרכב המעורב בתאונה, הסניגור מצביע על כך, שלולא הנהגת המעורבת עמדה ב"חנייה כפולה", לא הייתה מתרחשת התאונה. לגישתו של הסניגור, הואיל והנהגת ביצעה, למעשה, עבירה, תרמה תרומה משמעותית להתרחשותה של התאונה. יחד עם זאת, הדגיש הסניגור, כי אין בפיו כל טענה כנגד אחריותו של הנאשם לביצוען של העבירות בהן הורשע, אך הוא סבור, כי יש בכך כדי לתרום באופן ניכר להקלה בעונשו של הנאשם.

עוד מוסיף הסניגור המלומד, וטוען, כי בכל הנוגע לעזיבת מקום התאונה, הנאשם נאלץ לעזוב את מקום התאונה בשל שיחת טלפון בהולה שקיבל מביתו. מיד לאחר שפנתה אליו המשטרה, התייצב במשטרה, נחקר, מסר גרסה מפורטת, והודה באחריותו לתאונה. הסניגור הגיש לי חומר חקירה לתמיכה בטענותיו.

לפי העובדות בהן הודה הנאשם, בתאריך ה-12.12.10, סמוך לשעה 17:00, נהג הנאשם ברכב פרטי ברח' סוקולוב בחיפה, פנה שמאלה לרח' לונץ. באותה עת ברח' לונץ, חנה רכב פרטי מסוג פז'ו, נהוג בידי גב' כאט שירן, אשר עמדה במקביל לרכב שחנה ברח' לונץ. הפז'ו עמד בנתיב הנסיעה, ובלט מעט. הנאשם נהג את רכבו ברשלנות, בשל כך שלא נהג במהירות התואמת את תנאי הדרך, לא הבחין בפז'ו, והתנגש בו. למרות שהיה מודע להיותו מעורב בתאונה, נמלט מהמקום, מבלי לוודא תוצאות התאונה, ומבלי למסור פרטיו כנדרש בחוק. כמו כן, לא מצא הנאשם לנכון לעצור ולהגיש עזרה לנהגת הפז'ו. כתוצאה מהתאונה, נחבלה בגופה ונזקקה לטיפול רפואי נהגת הפז'ו, ונגרם נזק לכלי הרכב המעורבים. עוד מסתבר, כי באותו מעמד, נהג הנאשם ללא כיסוי ביטוחי.

העבירות אותן עבר הנאשם, עיקר חומרתן מתבססת על עזיבתו את מקום ביצוע העבירה. אמנם צודק הסניגור כי התאונה הינה תאונה יחסית קלה, ואף הרכב המעורב, רכב הפז'ו, בלט לכביש, כפי שכתב האישום, שבעובדותיו הודה הנאשם, מפרט. יחד עם זאת, משהתרחשה התאונה, היה על הנאשם לעצור מיד את רכבו במקום או קרוב למקום התאונה ככל האפשר, לא להזיזו, ולפנות לנהגת המעורבת, למסור לה את פרטיו ולהגיש לה עזרה. בכל אלה חטא הנאשם באופן מובהק. המשטרה הגיעה אליו רק לאחר שפרטי הרכב נמסרו לה, והוא זומן לחקירה, דהיינו, גם לאחר שהנאשם הגיע לביתו, לא חכך בדעתו, לא התקשר למשטרה מיוזמתו, וממילא בכך חיזק את חומרת העבירות אותן עבר.

בשורה ארוכה של פסיקה שיצאה תחת ידיו של ביהמ"ש העליון, ובתי המשפט בכלל, חוזרים ומדגישים בתי המשפט את החובה הבסיסית של נהג המעורב בתאונת דרכים, לעצור במקום התאונה, לבדוק ולשאול בשלומו של מעורב אחר בתאונה, וככל שהוא זקוק להגיש לו עזרה, שכן, התנהגות זו מבטאת צו מוסרי בסיסי של 'לא תעמוד על דם רעך' - החובה הבסיסית של כל נהג היא ברגע שהוא מבין שהוא מעורב בתאונה, להגיש עזרה למי שנפגע בתאונה. הפקרתו של נהג אחר או מעורב אחר בתאונה, לגורלו, מבטאת יחס של זילות לקדושת החיים, שהינה ערך עליון בשיטתנו המשפטית, ולא בכדי, העונש הקבוע בגין עבירות הפקרה אלה, הינו עונש מאסר ממושך ביותר. אמת, הנאשם לא נאשם בעבירה של הפקרה, אך תקנה 144 הינה החלופה הקלה ביותר לעבירה זו, והעונש הקבוע בצידה מעיד על כך.

באשר לטענת הנאשם, כי קיבל שיחת טלפון ונאלץ לעזוב את המקום, אין בידי לקבל טענה זו כמצדיקה את התנהגותו של הנאשם. הסניגור הגיש לי לעיון את הודעתו של הנאשם, ושם טען הנאשם, כי קיבל שיחת טלפון, לפיה קרה "משהו חריג" בבית. לדבריו, קיבל את שיחת הטלפון לפני התאונה, עוד לפני שנהג ברכב. מכאן, שלא זו בלבד שאינני מוצא כל הצדקה להתנהגותו בעזיבת המקום, אלא שנראה לי, שאם אכן היה ממש בדברים הללו, הרי שייתכן שהנאשם מיהר בשל אותה שיחת טלפון, וזו בעצם העילה להתרשלותו. זאת ועוד, כאשר נשאל באופן ישיר לגבי אותו מצב חריג בבית, אמר הנאשם בחקירתו: "אמא שלי התקשרה ואמרה שהיא לא מרגישה טוב וביקשה שאגיע הביתה". ברור לחלוטין מדברים אלה, כי אין בתירוץ זה כל ממש, וכאמור, אין בו כדי להצדיק, ולו כזית, את התנהגותו של הנאשם.

באשר לעברו התעבורתי של הנאשם, מדובר בנאשם יליד 1983, אשר מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2006, צבר לחובתו 9 הרשעות קודמות.

יחד עם זאת, לא נעלמו מעיני הטענות שמפרט הסניגור, במיוחד לקחתי לתשומת ליבי, את העובדה שתנאי מזג האוויר באותה עת היו שהכביש היה רטוב ממי-גשם, הרכב של הנהגת המעורבת ביצע עבירה, חסם נתיב נסיעה, ובלט בכביש, כפי שעובדות כתב האישום מציינות.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.         אני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים. אני מעכב את ביצוע הפסילה למשך 30 יום מהיום, כנגד הפקדה כספית בסך 1,000 ש"ח.

הנאשם רשאי לנהוג היום עד השעה 18:00.

2.         אני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

3.         אני דן את הנאשם למאסר למשך 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה מהעבירות הקבועות בתקנה 144 על חלופותיה השונות, ו/או עבירה לפי תקנה 145, ו/או לפי תקנה 146 לתקנות התעבורה.

4.         אני דן את הנאשם לקנס בסך של 2,000 ש"ח, או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-5 תשלומים, פיגור יעמיד מלוא הקנס לפירעון מידי.

5.         רישיון הנהיגה נמסר לביהמ"ש.